אוכל, במקור, הוא הדבר העיקרי הנחוץ להישרדותנו. אולם, בשביל אדם שסובל מאכילת-יתר כפייתית, אוכל משמש גם כמקור לשמחה, לשלווה ולניחומים. התמכרות לאוכל היא מונח עכשווי המתאר הפרעה פתולוגית: התשוקה למוצרי מזון והוצריכה הכפייתית של מזון. יש לשים לב שהפרעה זו לא באה לידי ביטוי אך לא ורק על ידי בצריכה מוגזמת של מזון, אלא גם על ידי התשוקה וצריכת מוצרי מזון, אשר, בפני עצמם, ובנוסף גם למוצרים המזיקים לבריאות האדם.
בעוד החברה ומקצוע הרפואה הגדירו מזמן שאלכוהוליזם ותלות בסמים הוכרו כבר מזמן על-ידי החברה ומקצוע הרפואה, רק לאחרונה נוצרה קבלה של העובדה כי שבני-אדם עשויים להיות מכורים למזון בצורה דומה. כל מצב שבו חומר מסוים נצרך על-ידי הגוף, ללא התחשבות בנזק או בכמות, מוגדר כמצב של תלות. אנשים הנמצאים במצב תלות שכזה נקראים "מכורים". אנשים מכורים אלו הופכים נעשים תלויים מבחינה נפשית וגופנית בחומר המסוים, ובמקרה זה – באוכל.
הבעיה העיקרית הנובעת מהתמכרות למזון היא השמנת-יתר. למעשה, ניתן להגדיר השמנת-יתר כניכנצחון התיאבון על כוח הרצון. זהו כאב פסיכולוגי המלוּוה ברגשות של בדידות ואשמה. השמנת-יתר לעיתים מוגדרת לעיתים כעונשנו על ההצלחה – בימים אלהו, כאשר החיים מיטיבים עימנו, אנו מרשים לעצמנו לאכול כל אשר עולה על רוחנו. מזון הינו ביטוי של מנוחה, רגיעה והשגת סיפוק רגשי, והוא קשור לאהבה ולאימהוּת. עם זאת, כאשר מזון משמש כמזור לריקנות רגשית או כשיפוי על בדידות רגשית, מתרחשת השמנה. למעשה, לעיתים קרובות השמנה מתפתחת לאחר הלם רגשי, אובדן או כאשר תחושת פשיטת-הרגל הנפשית הונהפכת לבלתי-נסבלת.
האם נמצא פתרון להתמכרות לאוכל?
האף-די-אי אישר לאחרונה התוויה נוספת לתרופה ויואנס- ל טיפול בהתמכרות לאוכל. התרופה שימשה עד כה כתרופה לטיפול בהפרעות קשב וריכוז; וכעת גם אושרה לשימוש בקרב מבוגרים הסובלים מהתמכרות לאוכל. לפני שתאווררו את הג'ינס הישן נושן שלכם, חשוב שתבינו מהי התרופה, למי היא מתאימה, האם היא יכולה לסייע לירידה במשקל ומהי בכלל הפרעת אכילה כפייתית.
התמכרות למזון יכולה לנבוע מכמה גורמים, כמו למשל כגון שיעמום, זמן פנוי רב וזמינות של האוכל. רוב האוכלוסייה חושבת שהתמכרות לאוכל קיימת רק בקרב אנשים שמנים, אך הדבר אינו נכון: גם אנשים רזים יכולים להיות מכורים לאוכל באופן כללי או למאכל מסוים בפרט.
קיימים גורמים רבים לאכילת-יתר, אך בראשם, עומדים הגורמים הפסיכולוגיים. לרוב, הפרעת אכילת-יתר מתפתחת לרוב כבר בגיל צעיר. חינוך הלוקה בחסר, הפקרה, ותרנות מופרזת והעדר אהבה לילד עשויים להיות נקודת התחלה ולהוות מצע להתפתחות עתידית של הפרעת אכילת-יתר כפייתית בעתיד. בנוסף על כך, הורים שמלמדים את ילדיהם שאוכל פותר מצבים קשים ורגשות שליליים, כמו כעס ועצב, מגדילים את סיכויי ילדיהם ללקות בהפרעה. גורם נוסף שעלול לעורר הפרעת אכילה הוא מאורע טראומתי קשה, שאז האוכל עשוי להיתפס כפיצוי נפשי על הרגשות הנובעים מהטראומה. במקרים של ניצול מיני, אכילת יתר עשויה להוות מבחינת הקורבן דרך למנוע מהניצול לחזור על עצמו, כאשר האדם הופך את עצמו על-ידי היהפכות לשמן וללא-אטרקטיבי. בעיות פסיכולוגיות נוספות, כמו כגון דיכאון, הערכה עצמית ירודה, פחדים, או הרגשת חוסר אהבה, יכולות אף הן להוות גורם להתפתחות ההפרעה, וזאת משום שאנשים אלו ינסו למלא את החסכים הרגשיים שלהם באוכל.
