טריכוטילומניה – מריטת שיער

טריכוטילומניה הינה הפרעה כרונית המוגדרת ב-DSM-IV
בעיקר בקרקפת ובשיער בפּנים, שתוצאותיה הם:
איבוד שיער ניכר וקרחות באזורים מסוימים.
כהפרעת שליטה בדחפים בעלת מאפיין מרכזי של נבירה אימפולסיבית וחוזרת בעור ומריטת שיער בלתי-נשלטת.  

בסיווג המחלות הבינה בין-לאומי של הארגון לבריאות העולמית, TTM מוגדרת כהפרעת דחפים והֶרגלים, יחד עם קלפטומניה, פירומניה והימור פתולוגי. הפרעות אלו מאופיינות על-ידי בדחף בלתי-נשלט לבצע פעולה בעלת תוצאות הרסניות.על-פי מדדי ספר האבחון הפסיכיאטרי האמריקאי, (TTM) טריכוטילומניה מוגדר כעל-ידי המדדים הבאים:

  1. חוסר יכולת של החולה להתנגד לדחפים לתלוש שיער, והיווצרות אזורים של חוסר שיער;
  2. תחושת מתח גוברת טרם לפני תלישת השיער;
  3. תחושת הקלה לאחר התלישה;
  4. אין היסטוריה ידועה של דלקת עור, ותלישת השערות איננה נגרמת עקב מחשבות-שווא או הזיות.

אנשים הסובלים הלוקים ב-TTM משתמשים בכל מיני דרכים בכדי להסתיר את הבעיה: הם משנים את התסרוקת כפעולת הסוואה, ועשויים אף להשתמש בפאה, בכובע, בריסים מלאכותיים, במשקפיים ובאיפור; הם מכחישים את הבעיה גם כאשר מתעמתים איתם; ולעיתים הם גם מתבודדים מבחינה חברתית.

חומרת ההפרעה משתנה מאדם לאדם, וישנן תקופות של החמרה, שבהן החולה חווה בממוצע כעשרה עד עשרים אירועים של תלישת שיער בשבוע, ותקופות של הטבה, מתאפיינות בסימפטומים בתסמינים חלשים. כתוצאה מהסבל הממושך, עלולות להתפתח הפרעות חרדה או דיכאון, המשפיעות גם הן על התפקוד. ההשפעות הפסיכולוגיות של ה-TTM גורמות לעיתים קרובות לתחושת בושה, לירידה בערך העצמי ולהפרעה בתפקוד החברתי. אדם הסובל הלוקה ב-TTM עלול למצוא את עצמו בתוך מעגל שקשה לצאת ממנו בהיעדר בלי טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי מתאים, מכיוון שהתחושות השליליות מגבירות את הדפוס של תלישת השיער, מה שמחמיר את הרגשות השליליים וחוזר חלילה.

טיפול
נכון להיום, הטיפול התרופתי שנמצא כיעיל ביותר הינו הוא טיפול במעכבי ספיגת סרוטונין (SSRI), ולאחר-מכן במייצבי מצב-רוח ובאנטגוניסטים אופיאטיים. יחד עם זאת, אין עדיין לא קיימת גישה טיפולית מגובשת לטיפול בהפרעה.

על-פי המידע הנגיש לנו כיום, נראה כי TTM  הינה הפרעה המורכבת הן מרכיב ביולוגי והן מרכיב התנהגותי. העובדה כי שתרופות נוגדות דיכאון אנטי-דיכאוניות מקלות במרבית ברוב המקרים על את הדחף לתלוש שיער מהווה עדות לבסיס נוירו-כימי.

על מה שהתרופות לא אינן יכולות לשפר ניתן לגשר באמצעות טיפול התנהגותי. לאורך השנים נוסו שיטות רבות ומגוּונות לטיפול ב-TTM, אך עם הצלחה מועטה, אם בכלל. שיטות אלו כללו, בין היתר, פסיכואנליזה, ביופידבק, אימון בהירגעות, טיפול בדחייה וכדומה. אך נכון להיום, טיפול התנהגותי הוא האפשרות המוצלחת ביותר לטיפול ב-TTM.

ההנחה בבסיס הניסיון למצוא טיפול ל-TTM  היא כי מדובר בהפרעה בפעילות המנגנון המווסת גירויים במערכת העצבים המרכזית. אנשים הסובלים הלוקים ב-TTM נוטים לתלוש את שערותיהם כאשר הם חווים גירוי-יתר (מתח, חרדה או התרגשות) או כאשר הם חווים היה עדר גירויים (שעמום או חוסר פעילות). על-כן, יש למצוא גישה שמתאימה לכל מטופל.

סגירת תפריט
03-6994244