חרדה

הפרעת חרדה חברתית

רבים מאיתנו נעשים עצבניים לפני אירועים חברתיים כגון: ארוחת ערב עם הבוס, מפגש עם הורי החתן או הכלה לעתיד, קבלת פרס או קידום. יש אנשים שמתרגשים במשך שעות לפני אירוע כזה, תוהים מה ללבוש ועל מה לדבר. כל מי שנאם פעם בפני קהל או הציג את עבודתו בפני אנשי מקצוע, חווה את התחושה של "פרפרים בבטן" לפני שנטל את המיקרופון לידו.

אך לאנשים רבים פעילויות חברתיות כאלה גורמות לתחושות מעל ומעבר לעצבנות פשוטה. יש אנשים שנכנסים לחרדה כה קשה מן האפשרות שיהיו נבוכים בציבור, עד שחיי היומיום שלהם נפגעים מכך. אנשים אלה סובלים מחרדה חברתית, והימנעות ממצבים מסוימים הופכת להיות המטרה העיקרית של חייהם.

חרדה חברתית

חרדה חברתית היא הפרעה אמיתית וקשה. משערים שהיא נגרמת על-ידי שילוב של גורמים ביולוגיים ואירועים שקרו בחיים, כפי שהפרעות אחרות (כגון סוכרת או מחלת לב) מושפעות מתורשה, ומהיבטים של סגנון החיים. המרכיב העיקרי של חרדה חברתית הינו חרדה קיצונית מן האפשרות שאחרים ישפטו אותך, או מהתנהגות שעשויה לגרום מבוכה או גיחוך.

האדם הסובל מחרדה חברתית סבור שכל העיניים מופנות אליו. החרדה עלולה להוביל להתקפים דמויי-פניקה, הכוללים תסמינים כגון דפיקות לב, עילפון, קוצר נשימה, הזעה מרובה, סחרחורת, בחילות וכו'. בין אם הם סובלים מהפרעת פניקה או לא, אנשים עם חרדה חברתית משקיעים בדרך-כלל אנרגיה מרובה בהמנעות ממצבים מפחידים.

חרדה חברתית היא נקודתית. אדם יכול לחוש פחד נוראי ממצב מסוים, כגון דיבור בפני קהל, אך הוא יכול לחוש בנוח בכל מערך חברתי אחר. אחרים עשויים לסבול מפוביות רבות ולחוש חרדה ממגוון של מצבים בהם אנשים אחרים צופים בהם.

מי סובל מחרדה חברתית ומדוע?

המספר המדוייק של אנשים שסובלים מחרדה חברתית בעולם אינו ידוע, אך הנתונים מצביעים על כך שבין 10 ל-15 מכל 100 אנשים יפתחו הפרעה זו בזמן כלשהו. בעוד שנשים מועדות פי שניים מגברים לפתח הפרעת אימה או אגורופוביה (פחד משהייה במקום ציבורי), הרי שלגבי חרדה חברתית, הסבירות של נשים לסבול מהפרעה זו זהה לזו של גברים.

ללא קשר לסיבה, ההפרעה מתחילה להופיע באמצע עד סוף שנות העשרה, והיא מחמירה עם הזמן. נראה שהיא מתפתחת יותר בהדרגה בהשוואה להפרעות חרדה אחרות, שחלקן מופיעות בן-לילה.

מה גורם להפרעת חרדה חברתית?

אחת התיאוריות טוענת שהפרעת חרדה קשורה כנראה לחוסר איזון בחומר כימי שנקרא סרוטונין, שמעביר אותות בין תאי עצב במוח. מעניין שחוסר איזון כימי זה קשור גם להפרעות חרדה ומצבי רוח אחרים.

תיאוריה אחרת טוענת שהפרעת חרדה חברתית נפוצה במשפחות מסוימות – במיוחד בין קרובים מדרגה ראשונה כמו הורים וילדים, או שהיא נובעת מאירוע חברתי מביך בעבר.

חשוב לדעת שהחרדה שאת/ה עשוי/ה לחוש במצבים חברתיים אינה בהכרח "כי ככה זה אצלך". ללא קשר למשך הזמן בו את/ה סובל/ת מחרדה חברתית, היא אינה חייבת להיות חלק מאישיותך או מחייך.

הפחד ממבוכה

הפחד העיקרי הוא מן הדרך בה האדם עשוי להתנהג, והחרדה מתעוררת בדרך-כלל על-ידי נסיבות חברתיות ספציפיות. החרדה החברתית הנפוצה ביותר היא חרדה מדיבור לפני קהל. חרדות חברתיות אחרות כוללות פעילויות שגרתיות כגון כתיבה במקום ציבורי, שיחה מקרית, מסיבות, אכילה במסעדה או כניסה לבית שימוש ציבורי.

אנשים עם חרדה חברתית אינם פוחדים משהייה במקום ציבורי או מהתקף פניקה.

חרדה חברתית אינה זהה לביישנות. אנשים ביישנים יכולים להיות מאוד מודעים לעצמם, אך הם אינם חווים אותה חרדה משתקת או התנהגות נמנעת שמאפיינת אנשים עם חרדה חברתית.

סימנים ותסמינים של הפרעת חרדה חברתית

חלק מן הסימנים והתסמינים כוללים:

  • פחד קיצוני ממצב בו אתה צריך לפגוש אנשים חדשים או מזה שאחרים עשויים לשפוט אותך.
  • המצבים החברתיים המפחידים גורמים לחרדה קשה או להימנעות מהם.
  • מצב חברתי שמעורר חרדה גורם לתסמינים גופניים כמו הסמקה, הזעה, רעד, שרירים נוקשים, קול רועד, יובש בפה או דפיקות לב.

אנשים עם חרדה חברתית נוטים לא להעריך מספיק את כישוריהם החברתיים. הם מודעים מאוד לסימנים הגופניים של עצבנותם, כגון הסמקה או הזעה, והם סבורים שגם האחרים מבחינים בסימנים אלה. הם גם נוטים להעריך יותר מדי את היכולת החברתית ואת רמת הנינוחות של אנשים אחרים.

החרדה מפני ההתנהגות בציבור עשויה להגשים את עצמה, כיוון שעצבנות קיצונית יכולה לגרום לביצועים גרועים וביצוע גרוע עשוי להעצים את הדאגה ממצב של מבוכה בציבור בעתיד.

ההשפעות של חרדה חברתית

ההשפעות של חרדה חברתית שונות מאדם לאדם. פחד מדיבור לפני קהל עשוי לחסום את ההתקדמות בעבודה במשרות של ניהול או קידום מכירות, אך יש לו השפעה מוגבלת לגבי פועל בניין. לעומת זאת, פחד מאכילה במסעדה או מכניסה לבית-שימוש ציבורי יכול להגביל בצורה חמורה את חיי האדם.

כמות האנרגיה המושקעת בהימנעות ממצבים מפחידים שונה גם היא מאדם לאדם. עבור חלק מן האנשים עם חרדה חברתית, התנהגות נמנעת עשויה להשתלט על חייהם אחרים הולכים קדימה עם הפעילות המאיימת, אך סובלים מחרדה קיצונית לפני, בזמן ואחרי האירוע.

בעיות אחרות

הפעם הראשונה שאדם עם חרדה חברתית בא לבקש עזרה היא בדרך-כלל בגלל הפרעה אחרת לחלוטין. דיכאון והפרעת אימה הם דוגמאות להפרעות שגורמות לאנשים ללכת לרופא.

לאנשים שסובלים מדיכאון יש תחושה מתמשכת של עצבות ואובדן הנאה שמפריעה לחיי היומיום. לאנשים עם הפרעת פניקה יש התקפות חוזרות של פחד עז, לעיתים ללא כל סיבה נראית לעין. ליבם פועל במהירות, הם סובלים מכאב בחזה ומקוצר נשימה, והם חשים שמשהו נורא עומד לקרות.

דיכאון והפרעות אימה הן הפרעות שניתן לטפל בהן, והן מופיעות לעתים קרובות עם הפרעת חרדה חברתית. אם אחד מן התסמינים נשמע לך מוכר, ספר זאת מייד לרופא שלך, כך שהוא יוכל לבצע את השינויים הדרושים בתוכנית הטיפול שלך.

אלכוהול ותרופות מחמירים את המצב

חלק מן האנשים עם הפרעת חרדה חברתית עשויים להעזר באלכוהול או בתרופות להרגעה כדי להתמודד עם מצבים חברתיים למעשה כרבע מכל האנשים שסובלים מהפרעת חרדה חברתית משתמשים לרעה באלכוהול. למרות שאלכוהול או תרופות נראים כעוזרים בתחילה, הם גורמים להתמכרות במשך הזמן.

טיפול נכון בהפרעת חרדה חברתית עשוי להפחית את התלות באלכוהול ובתרופות הרגעה באנשים הסובלים מהפרעה זו.

טיפול בהפרעת חרדה חברתית

אחרי ששמעת עד כמה חרדה חברתית מפריעה בחיים, אתה יכול להבין את החשיבות הקריטית של טיפול מתאים. פנייה לטיפול מוקדם ככל האפשר יכולה להפחית את הנזק הרגשי שנגרם ע"י הפרעת חרדה חברתית, להפחית את פיתוח טקטיקות ההתמודדות המזיקות ולמנוע התפתחות הפרעות אחרות שנצפות לעיתים קרובות יחד עם הפרעת חרדה חברתית (כמו דיכאון). טיפול מתאים ישחרר אותך לעסוק בפעילויות החברתיות שתמיד רצית בהן ויסייע לך להרגיש נוח בעבודה ובקשרים עם אנשים.

רוב האנשים עם חרדה חברתית יכולים להיעזר בטיפול. למרות שהתוצאות שונות מאדם לאדם, נראה כי כ-80 אחוז מאלה שנכנסים לתוכנית טיפול מדווחים על שיפור משמעותי ועל יכולת לשלוט בחרדה החברתית שלהם.

למזלנו קיימים כבר טיפולים להפרעת חרדה חברתית. וטיפולים נוספים נמצאים בדרך. טיפולים יעילים כוללים טיפול "שיחתי", טיפול תרופתי, וכמובן שילוב של שניהם.

מהם סוגי הטיפול ה"שיחתי"?

טיפול קוגנטיבי-התנהגותי (CBT) הוא סוג של טיפול "שיחתי" שעשוי לסייע בהפרעת חרדה חברתית. הוא מלמד אנשים עם הפרעת חרדה חברתית להגיב באופן שונה למצבים שמעוררים את תסמיני החרדה שלהם.

המטפל עוזר למטופל להתעמת עם הרגשות השליליים שלו לגבי מצבים חברתיים ועם הפחד שאחרים ישפטו אותו. המטופלים לומדים כיצד דפוסי החשיבה שלהם מוסיפים לתסמינים של הפרעת חרדה חברתית ואיך לשנות את דרך החשיבה שלהם כך שהתסמינים יפחתו.

כל זה משולב עם טכניקות התנהגותיות אחרות, כגון חשיפה הדרגתית מבוקרת למצב מעורר חרדה עד שהמטופל לומד לזהות ולשנות את ההתנהגות התורמת לחרדה החברתית שלו.

תרגול מיומנויות חברתיות הינו מרכיב של טיפול "שיחתי". תרגול מיומנויות חברתיות, כרוך בפגישות עם מטפלים מקצועיים בהן דנים במצבים חברתיים בעייתיים. המטופל לומד איך ליצור קשר עין, לדבר, לברך אנשים לשלום, לבקש טובה, להגיב לבקשות ולביקורת. המטופל מנטר את עצמו בעזרת יומן, ומתרגל את המיומנויות החדשות עם המטפל ולאחר מכן בחייו האמיתיים.

מה בקשר לתרופות?

קיימים סוגים שונים של תרופות לטיפול בהפרעת חרדה חברתית, הכוללים מעכבי מונואמין אוקסידאז(MAOI) , בנזודיאזפינים, חוסמי בטא ומעכבים סלקטיבים של ספיגה של סרוטונין(SRRI).
למרות שכל התרופות האלה יכולות לסייע להפרעת חרדה חברתית, תרופות מסויימות טובות יותר לאנשים מסוימים. חוסמי בטא מאזנים רק תסמינים ספציפיים של חרדה, כמו דפיקות לב במצבים של הופעה בפני קהל.
הרופאים נוטים היום להמליץ על תרופות מסוג SRRI לעתים קרובות יותר, כיוון שעבור רוב המטופלים יש להן פחות תופעות לוואי בהשוואה לתרופות אחרות.

הדרך להחלמה

הלימוד על הפרעת חרדה חברתית הוא השלב הראשון בדרך להחלמה. בשלב הבא, בקש/י עזרה מאיש מקצוע. הנקודות הבאות עשויות לעזור לך בדרכך:

  • · אל תיתן/י לאחרים לדכא אותך או לומר לך "עזוב/י את זה".
    אין שום צורך להתבייש עליך להתייחס להפרעת חרדה חברתית ברצינות כפי שהיית מתייחס לכל הפרעה אחרת.
  • · למד/י הרבה ככל האפשר על הפרעת חרדה חברתית.
    דף זה הינו התחלה טובה. בקר/י בספרייה או באתרים באינטרנט, קרא/י את הספר המופיע בהמשך, או בקש/י מן הרופא שלך מידע נוסף.
  • · בקש/י תמיכה מאחרים.
    בגלל אופייה של הפרעת חרדה חברתית, זה עשוי להיות קשה.
  • · קח/י תפקיד פעיל בהחלמתך.
    אם לא חשת שיפור כלשהו אחרי טיפול, הרגש/י חופשי לדון עם איש מקצוע שלך באפשרות של שינוי בתכנית הטיפול שלך.

חשוב ביותר, דע/י שאת/ה יכול/ה להתגבר על הפרעת החרדה החברתית.
זכור/י מהי המטרה,  בין אם מדובר בנאום לפני קבוצת אנשים, הזמנת מישהו/מישהי לצאת אתך, יציאה למסיבה או יצירת חברויות חדשות.
ההחלמה דורשת עבודה, אך היא שווה את המאמץ.

 

» בחן את עצמך: האם אני סובל מחרדה חברתית

 

הפרעת חרדה כללית – Generalized Anxiety Disorder

חרדות ודאגות מהוות חלק נורמלי מהחיים שלנו. למשל, החלפת מקום עבודה תעורר דאגה אצל מרבית האנשים. חרדה הנה רגש אנושי נפוץ ונורמלי ובמידה המתאימה החרדה מניעה אנשים באופן חיובי כמו להתכונן למבחנים או לסיים משימה בעבודה.

אך עודף חרדה זה יותר מפרפרים בבטן!! עודף חרדה הנו הפרעה אמתית, אשר עלולה תחושות גופניות לא נעימות ולשבש את מהלך החיים.

כאשר הדאגה מתמשכת, בלתי מציאותית והופכת להיות דבר שבשגרה, יתכן והאדם סובל מהפרעת חרדה כללית תמידית (GAD).

חרדה מציאותית, כגון דאגות כלכליות לאחר איבוד משרה, אינה סימן ל – GAD אך דאגה עודפת וממושכת, בשל חש ממאורעות, שלא סביר שיתרחשו, יתכן ומהווה חלק מהפרעות חרדה.

הפרעת חרדה כללית (GAD)

בסיס הפרעה זו, GAD, הוא דאגה מתמשכת, שאינה קשורה למצב או מחלה.

ה – GAD מאופיינת בדאגה עודפת או בלתי מציאותית הכוללת לפחות שני תחומים נפרדים מחיי היומיום, כגון: בריאות, כסף, משפחה או קריירה, ונמשכת שישה חודשים או יותר.

אנשים הסובלים מ – GAD חווים גם מגוון קשיים גופניים ורגשיים. למשל, תיתכנה התופעות הבאות: רעד, חולשה כללית, רגישות או כאבי שרירים, אי שקט, נדודי שינה, הזעה, כאבי בטן, שלשולים, הקאות, צמרמורת, סחרחורת, קשיי ריכוז, עצבנות ורגזנות.

דאגה ו – GAD

אנשים הסובלים מ – GAD דואגים לעתים קרובות ובעצמה גבוהה יותר ממרבית האנשים. קשה וכמעט בלתי אפשרי להפסיק את הרגשת החרדה, שהינה כה מטרידה עד כדי הפרעה ביכולתו של הסובל ממנה להתרכז המשימות פשוטות, ואף עלולה לגרום לבעיות זיכרון וריכוז .

קושי באבחנה של GAD

לפעמים קשה לאבחן GAD. חסרים בהפרעה זו תסמינים דרמטיים ברורים.

חרדה זו אינה מופיעה כתגובה לגירוי ספציפי, ולא ניתן למצוא לה גורם ברור בעבר כגון תאונת דרכים או מלחמה שגרמה לטראומה.

בנוסף, התסמינים הגופניים של GAD טיפוסיים להפרעות רבות אחרות, במקביל, לעתים GAD מופיעה יחד עם הפרעות אחרות ומחלות נוספות.

במקרים רבים, GAD נעלמת לאחר שמטפלים במחלות נוספות המופיעות יחד עמה. במקרים אחרים GAD היא הבעיה הראשונית שיש לטפל בה תחילה, ולכן, חיוני שהפציינט יספק היסטוריה מפורטת לרופא הפסיכיאטר לפני תחילת הטיפול.

כמה אנשים סובלים מ – GAD  ומה הגורם?

יותר מחמישה מתוך מאה אנשים יפתחו GAD בשלב כלשהו בחייהם.

מהמחקרים עולה כי קיימים מגוון גורמים התורמים להופעת ההפרעה. גורמים אלה כוללים את הרקע המשפחתי, מאורעות חיים, תורשה ופקטורים ביולוגיים שונים.

למטופלים מסוימים יש נטייה תורשתית לפתח GAD. בנוסף קיימת נטייה משפחתית. בקרב אנשים שגדלו במשפחות שבהם לימדו אותם לראות את העולם כמקום מסוכן ולא ניתן לשליטה, למשל יש יותר נטייה לפתח GAD.

ההפרעה נוטה להופיע בשנות ה-20 המוקדמות, אך היא יכולה להופיע בילדות או בכל שלב אחר בחיים.

בחודשים עד שנים שלפני התפרצות ההפרעה, פציינטים רבים מדווחים על ריבוי מאורעות מעוררים מצוקה, כגון: מקרה מוות במשפחה, מחלה, אבדן משרה או גירושים. אך המומחים לבריאות הנפש טוענים שהמצוקה רק מזרזת את הופעת ההפרעה ואינה הגורם להפרעת חרדה כללית.

למשל הופעת מחלת הסרטן או התקף לב של בן משפחה או אצל אנשים קרובים עלול לעורר אצל האדם דאגות, חרדות ופחדים לבריאותו, והוא עלול להסתובב בין רופאים ומטפלים שונים ללא סיבה גופנית אמתית. עם זאת, חשוב לציין כי חלק מהאנשים הסובלים מ – GAD אכן סובלים מבעיות בריאותיות אחרות בו זמנית, כגון: תת פעילות לבלוטת התריס, מחלות לב, סוכרת לא מאוזנת, יתר לחץ דם. מחלות אלה עלולות לגרום לשיבוש של חומרים כימיים מסוימים במוח כגון סרוטונין ונוראדרנלין, ועל ידי כך מחלות אלה גורמות להופעת דאגת יתר.

הפרעת חרדה כללית (כוללת) לעתים מתלווה להפרעות פסיכיאטריות אחרות כגון: דיכאון, עצבנות יתר, הפרעות חרדה אחרות, או שימוש יתר באלכוהול ושימוש בחומרים ממכרים אחרים כסמים.

טיפול ב – GAD

למרבה המזל, ניתן לטפל בהפרעת חרדה כללית תמידית.

טיפול בעל סיכויי הצלחה גבוהים כולל בדרך כלל שילוב של טיפול תרופתי, טיפול פסיכולוגי תמיכתי או טיפול התנהגותי קוגניטיבי CBT. אין טיפול יחדי הולם עבור GAD ויש להתאים תכנית טיפול אישית.

טכניקות לשליטה בחרדה

חלק מהסובלים מ – GAD מדווחים על השגת שליטה על חייהם ללא תרופות בעזרת הדרכה פסיכולוגית נרחבת המלמדת טכניקות לשליטה בחרדה.

מתיחה והרפיה של קבוצות שרירים בטכניקה הידועה כהרפיית שרירים מתקדמת עוזרת לאחוז גדול מהמטופלים. מדיטציה, יוגה וביופידבק הם כלים אחרים להתרגעות, אשר יכולים להיות מועילים עבור חלק מהאנשים שסובלים מ – GAD. טכניקות אלה לא מספקות הקלה מידית, ככלל, הן משפיעות באופן הדרגתי ויש לתרגל אותן בקביעות על מנת להשיג תועלת ברת קיימא.

טיפול קוגניטיבי

טיפול קוגניטיבי מבוסס על הבנת תהליכי החשיבה ולימוד דרכים לשנות את תהליכי החשיבה כך שתושג שליטה על החרדות.

בטיפול הקוגניטיבי המטופל רוכש מיומנויות להערכת מצבים באופן מציאותי יותר, כך שיעוררו פחות חרדה. מלמדים את המטופל לזהות חרדות ומחשבות לא – מציאותיות ומקנים לו טכניקות לשנות את תגובותיו (למחשבות אלה).

הטיפול הקוגניטיבי יכול לכלול הדרכה כיצד לשנות את ההתנהגות ולהתאים את סגנון החיים כך שיפחיתו את המצוקה.

טיפול תרופתי

טיפול מוצלח משלב בדרך כלל טיפול תרופתי יחד עם טיפולי פסיכותרפיה וטכניקות לשליטה בחרדה כפי שצוין. קיים מגוון רחב של תרופות נוגדות חרדה וכן קיימות גם תרופות חדשות יותר, שבאופן רשמי מסווגות כנוגדות דיכאון, אך יכולות להיות מועילות גם בטיפול בחרדה.

השיקולים בבחירת התרופה מבוססים על נסיבות אישיות וכוללים את חומרת הפרעת החרדה, תופעות לוואי אפשריות ויכולת המטופל לפעול לפי ההוראות.

טיפול תרופתי נמשך בדרך כלל חודשים אחדים, אך יתכן שבקרב חלק מהמטופלים יהיה צורך בטיפול תרופתי ארוך יותר שיכול להימשך כשנה או יותר.החלטת הרופא, איזו תרופה לרשום, מבוססת בחלקה על אורך הטיפול הצפוי למטופל.

אילו תרופות נמצאות בשימוש לטיפול בהפרעת חרדה כללית?

הרשימה שאציג כאן בפניכם מציגה את הקבוצות העיקריות של התרופות הרבות הניתנות כטיפול בהפרעת חרדה כללית. הסיווג לקבוצות נקבע לפי תכונותיהן הכימיות של התרופות. אציג מידע בסיסי וחשוב על מאפיניים עיקריים של תרופות אלה:

  • בנזודיאזפינים – בנזודיאזפינים הן תרופות הפועלות יחסית במהירות. תופעת הלוואי העיקרית שלהן היא נמנום, אך יש בהן סיכון להתמכרות ולתלות בחומר הפעיל. מטופלים הלוקחים בנזודיאזפינים עלולים לחוות חזרה של תסמיני החרדה עם הפסקת נטילת התרופה. כמו כן הם עלולים לחוות סימני נסיגה זמניים. ניתן לצמצם את תופעות הלוואי אם המטופל והרופא פועלים תוך שיתוף פעולה.
  • חוסמי בטא – תרופות אלה ניתנות בעיקר כדי להפחית תסמיני חרדה מסוימים כגון הזעה ורעד, וכדי לשלוט בחרדה במצבים בהם המטופל מופיע בפני קהל כמו באירועים ציבוריים. לרב תרופות אלה מוצעות למטופלים הסובלים מפוביה חברתית. תופעות לוואי אפשריות של תרופות מקבוצה זו כוללות ירידה בלחץ הדם והאטה בקצב הלב.
  • טריציקלים (TCA) תרופות אלה היו הראשונות בטיפול בדיכאון, אך חלקן יעילות בחסימת התקפי פניקה וב – PTSD וחלקן יעילות בטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית OCD. תופעות הלוואי של תרופות מקבוצה זו כוללות נמנום, יובש בפה, סחרחורת והפרעה בתפקוד המיני, ויש המוטרדים בעיקר מעלייה במשקל.
  • מעכבי מונו אמין אוקסידאז (MAOI) תרופות מקבוצה זו ניתנות לטיפול בהפרעת פניקה, פוביה חברתית, PTSD והפרעת חרדה כללית, אך הן דורשות הגבלות תזונתיות, ויש רופאים אשר מעדיפים לנסות תחילה טיפולים תרופתיים אחרים.
  • מעכבי קליטה של סרוטונין (SSRI) תרופות מקבוצה זו הן התרופות היעילות והמקובלות בטיפול בהפרעת חרדה כללית (GAD). באופן מסורתי תחילת שימושם היה בטיפול בדיכאון, אך הבטיחות שלהם והנוחות של ה – SSRI הפכו אותם לתרופות הנפוצות ביותר בשימוש בתחום הפסיכיאטריה. תופעות הלוואי הן בדרך כלל פחותות ונוטות להיעלם במשך הזמן. חלק מתופעות הלוואי המדווחות הן אי תפקוד מיני ועלייה במשקל בטווח הארוך של הטיפול.
  • תרופות חדשות – ישנן תרופות חדשות לטיפול ב – GAD כגון מעכבי סרוטונין ונוראפינפרין בו זמנית
    (SNRI). ההבדל בין ה – SNRI ל – SSRI הנו פעילות ה – SNRI על מרכיב כימי נוסף במוח (נוראפינפרין). תופעות הלוואי השכיחות הן כאבי ראש ובחילות נוטות להיעלם במשך הזמן.

 

» בחן את עצמך: האם אני סובל מחרדה כללית?

 

הפרעת אימה (PANIC) ואגורפוביה

תארו לעצמכם אשה, אשר בפיזור דעת יורדת מן המדרכה כדי לחצות את הכביש, כאשר חריקת בלמים מפנה את תשומת ליבה למכונית המתקדמת לעברה במהירות. ליבה פועם בחוזקה. היא מתחילה להזיע, היא פוחדת שחייה הגיעו לקיצם. המכונית עוצרת כפסע ממנה. האישה, רועדת כולה, מודה לנהג, נשבעת להיות זהירה יותר, והולכת לדרכה. אישה זו הגיבה באופן נורמלי לאירוע מסכן חיים.

אדם אחר, יושב רגוע על שפת ברכת השחייה, ולפתע חש בגופו באותן אותו מוקה כמו האישה שחצתה את הכביש. ללא סיבה נראית לעין הוא חש עילפון, כאב בחזה, רגליו רועדות והוא בטוח שהוא הולך למות. אולי יש לו התקף לב… או שהוא אחד ממיליוני האנשים בעולם הסובלים מהפרעת אימה.

יש אנשים, שמערכת העצבים שלהם מהבהבת אותו סכנה בזמנים לא נאותים. ללא כל גירוי חיצוני, הם מרגישים אותן תחושות גופניות ורגשיות שהיו חשים אילו חייהם היו בסכנה. נראה שההתקפים באים ממקור לא ברור, כאשר ברור למעשה שאין ממה לפחד כלל.

למרות שהתקפי האימה נמשכים בדרך כלל רק דקות אחדות, הם גורמים לאדם לחוש כאילו הוא חווה התקף לב, הוא הולך למות, משתגע. בדרך כלל האדם מתאר זאת כ"חוויה הכי מפחידה שהייתה לו בחיים".

מחלות וחומרים מסוימים, כולל קפאין וסמים, עלולים לגרום להתקפי אימה. גם הפחד מחפץ ספציפי או ממצב חברתי יכולים לגרום להתקף. עם זאת, הפרעת אימה ואגורפוביה הן מחלות רציניות, אך ניתנות לטיפול, הנגרמות על ידי שילוב של גורמים ביולוגיים וסביבתיים. הפרעות אלה אינן חולשה אישית או תירוצים.

תסמינים

קיימות עשרות תחושות גופניות או רגשיות שעלולות להופיע במהלך התקף אימה. רב האנשים לא חווים את כל התחושות, ושני אנשים הסובלים מהפרעת אימה יכולים לדווח על תחושות שונות בהחלט.

התסמינים השכיחים ביותר של התקפת אימה (לא כולם חייבים להופיע בהתקף) הם דפיקות לב, הזעה, פחד שהאדם הולך למות, לאבד שליטה או להשתגע, כאבים בחזה, תחושת עילפון, סחרחורות, רעד, גלי חום וקור, קוצר נשימה, מחנק, בחילות, עקצוץ, חולשה, תחושה של אי מציאות, שלשולים ובלבול.

המתעתע הגדול

אחת הבעיות הקשות ביותר של אנשים הסובלים מהפרעות אימה היא אבחון מדויק. הפרע אימה נחשבת לאחד המתעתעים הגדולים של הרפואה, משום שתסמינים דומים מופיעים במספר מחלות אחרות.

האינסטינקט הראשון של אנשים רבים לאחר שחוו התקף אימה הוא לרוץ לחדר מיון. לרוע המזל, הפרעת האימה אינה מוכרת מספיק בחדרי המיון. במקרים רבים החולים נשלחים הביתה עם ההבטחה ש"הכל בסדר", או "זה סתם עצבים", לאחר שהבדיקות הגופניות לא הצליחו לספק הסבר רפואי לתחושות המתלונן. אנשים הסובלים מהפרעות אימה מבלים לעתים שנים רבות במעבר מרופא אחד למשנהו עד שהם מגיעים לרופא שמכיר בכך "שמדובר בבעיה אמתית שניתנת לטיפול".

אגורפוביה

לעתים קרובות הפרעת האימה מופיעה בשילוב עם אגורפוביה. האגורפוביה הנה פחד משהייה במקומות ציבוריים, מהם לדעתם, יהיה להם קשה להימלט בעת הצורך. חלק ניכר מהם פוחדים להישאר לבד.

אנשים הסובלים מאגורפוביה מפסיקים להשתמש בתחבורה ציבורית או לבקר במרכזי קניות שונים. אחרים מסרבים לצאת מהבית, לעתים במשך מספר שנים רצופות. אחדים יצאו מן הבית רק בליווי אדם שהם בוטחים בו.

הפחד מן הפחד

ישנם אנשים הסובלים מאגורפוביה שאינם סובלים לעולם מהתקפי אימה וישנם אנשים שסובלים מהפרעת אימה אך אינם מפתחים אגורפוביה.

הדאגה מפני התקפי אימה עתידיים הופכת לעיסוק קבוע לאנשים הסובלים מבעיה זו, וכל התקף נוסף רק מחזק את הפחד שלהם. ברב המקרים, הפחד מהתקף נוסף גורם לחרדה כמו ההתקף עצמו. עלול להיווצר מצב בו החיים נשלטים על ידי המאמצים להימנע ממצבים, אשר לדעת הסובל, עלולים לעורר התקף אימה. פירושו של דבר, שאנשים אלה יתרחקו ממקומות או נסיבות בהם ארעו אפיזודות קודמות של התקף אימה.

התנהגות כזו נוטה להפוך חיים נורמליים לבלתי אפשריים.

מי לוקה בהפרעות אימה או באגורפוביה ומדוע?

לא ניתן להגיד קורבן אופייני של הפרעות אימה או אגורפוביה. ההפרעה חוצה קווים חברתיים, אתניים וכלכליים. עם זאת, מחקרים רבים מצביעים על כך ש-3 עד 5 מתוך כל 100 אנשים יסבלו מהפרעת אימה בלשב כלשהו בחייהם, וכי מספר דומה יסבלו מאגורפוביה.

בעבר האמינו החוקרים כי הפרעת האימה נובעת מבעיות פסיכולוגיות. אך כיום סבורים המומחים שלגורמים תורשתיים, לשינויים בכימיה של המוח, בשילוב עם נסיבות או אירועים הגורמים למצבי לחץ, יש תפקיד מרכזי.

הפרעת אימה מתחילה בדרך כלל בשנות העשרה המאוחרות, אך כיום ידוע שהיא קיימת גם בקרב ילדים. ההתקף הראשון מופיע לעתים קרובות לאחר אירוע מלחיץ, כגון מות הורה, בעיה כלכלית, מעבר למקום מגורים חדש או פירוק המסגרת המשפחתית.

בעיות אחרות

הפרעת אימה מתלווה לעתים קרובות לדיכאון ו/או בעיות נפשיות אחרות. מחקרים אחדים מראים כי יותר מ-30% מהאנשים שסובלים מהפרעת אימה סובלים גם מדיכאון בדרגה המצריכה התערבות טיפולית.

אפשר להשיג עזרה

למזלנו, ניתן בהחלט לטפל בהפרעת אימה ובאגורפוביה לאחר שאובחנו כהלכה. כ – 90% מאלה המעוניינים בטיפול יחזרו לפעילות תקינה. ההחלמה יכולה להתרחש תוך חודשים, אך יכולה לקחת יותר, תלוי בנסיבות האישיות.

שיטות הטיפול המוצלחות ביותר כוללות שילוב של טיפול התנהגותי קוגניטיבי וטיפול תרופתי. קבוצות תמיכה יכולות להיות יעילות ביותר כיוון שאנשים רבים זקוקים לחיזוק בידיעה שהם אינם לבד. תכנית טיפול מוצלחת חייבת להתייחס אל מכלול הבעיות של האדם.

טיפול

קיימות מספר תרופות נוגדות חרדה ונוגדות דיכאון, המטפלות ביעילות באנשים רבים הסובלים מהפרעת אימה. הטיפול התרופתי יכול להימשך שבועות אחדים, אך במקרים רבים דרוש טיפול של שנה או יותר. עם זאת, התוצאות הטובות ביותר מתקבלות בטיפול משולב תרופתי ופסיכולוגי יחד.

בטיפול התנהגותי המטפל משתדל לפתח את המיומנויות להפחתת החרדה הקיימות אצל הפציינט וללמדו דרכים חדשות להבעת רגשות. שיטות הרפיה ותרגילי נשימה אופייניים לטיפול התנהגותי. שיטה אחרת שנקראת טיפול בחשיפה, היא הטיפול הנפוץ ביותר לאנשים שחייהם נשלטים על ידי תמרוני הימנעות ממצבים מעורר פחד. החולים נחשפים באופן הדרגתי למצבים מפחידים ולומדים כיצד להתמודד איתם.

שיטות התנהגותיות משולבות לעתים קרובות עם טיפול קוגניטיבי שמטרתו לשנות את הדרך בה אנשים רואים את עצמם ואת פחדיהם. במקום לחשוב "אני מפוחד ואני עלול להיכנס להתקף אימה", מעודדים את האדם להעריך את הסיטואציה בצורה חיובית יותר, ואולי לחשוב "אני מפוחד, אך איני נמצא בסכנה". המטופל לומד לנתח את תחושותיו ולהפריד בין מציאות לדמיון.

 

» בחן את עצמך: האם אני סובל מהפרעת אימה ואגורפוביה (PANICׁׂׂ)

סגירת תפריט
03-6994244