התמכרות לסמים

מריחואנה (גראס – grass), חשיש, הידרו וג'ארס הינם תוצרים שונים של אותו צמח – קנביס. העיבוד השונה של הצמח משנה את ריכוזו של החומר הפעיל והממכר (THC – Δ9-tetrahydrocannabinol). ריכוז החומר גבוה באופן משמעותי בהידרו ובג'ארס.

מריחואנה הינו הסם הבלתי-חוקי הנפוץ ביותר בארצות-הברית ובעולם כולו. השימוש הראשוני מתרחש לרוב בגיל ההתבגרות, והגיל ההתחלתי ממשיך לצנוח. קיימות עדויות לכך שככל שהגיל ההתחלתי נמוך יותר כן גוברת הסבירות לשימוש כבד במריחואנה, לשימוש בסמים מרובים, למחלות הקשורות לשימוש במריחואנה, ולכישלון אקדמי. על-פי מחקר בארצות-הברית, 42% מתלמידי התיכון ניסו מריחואנה, 18% עישנו מריחואנה בשלושים הימים שקדמו לסקר, ו-5% מעשנים מריחואנה על בסיס יומי. 3.6% מקרב גילאי שתים-עשרה עד שבע-עשרה מתאימים למדדים של הפרעת שימוש בקנביס, ו-2% מתאימים למדדים של הפרעת תלות בקנביס. אצלנו, בקרב תלמידי תיכון, 5.7% דיווחו על שימוש בגראס (מריחואנה) בשנה האחרונה. באוכלוסייה הבוגרת 8.9% מעשנים באופן שוטף.

השימוש בקנביס נחשב בדרך-כלל לבלתי-מזיק, ורבים טוענים כי למעשה מדובר בסם קל ובטוח. הקנביס פופולרי בעיקר בקרב הגילאים עשרים עד ארבעים. בסקר שנערך לאחרונה באירופה נמצא כי 60% מהסטודנטים בבריטניה ניסו לעשן את החומר, ו-20% משתמשים בו באופן קבוע. חלק מהמשתמשים ציינו כי הם מעשנים חמישה-עשר ג'וינטים או יותר ביום.

לפי מחקר שפורסם לאחרונה באנגליה, אלכוהול, טבק ודבק מדורגים כמסוכנים יותר מסמים מן הדרגה הראשונה, דוגמת אקסטזי ואסיד. גם המריחואנה, אשר נחשבת לסם קל, עלולה לפגוע בבריאות הנפשית של המשתמשים בה, החל באובדן ריכוז, המשך בפרנויה ובתוקפנות, וכלה בפסיכוזה של ממש. פרופ' מוריי מן המכון הפסיכיאטרי בלונדון טוען כי כ-10% מן הסכיזופרנים ברחבי הממלכה המאוחדת לא היו חולים במחלה אילולא השתמשו מלכתחילה בסם.

החומר הפעיל בצמח הקנביס הוא ה-THC. ה-THC אחראי לתחושת האופוריה המדוּוחת על-ידי משתמשים, מניב הקלה בבחילה ובהקאות אצל חולי סרטן, ומגביר את התיאבון אצל חולי איידס. על-אף הדעה הרווחת כי עישון קנביס הינו נטול תופעות-לוואי ואינו ממכר, במאמרים שפורסמו לאחרונה דוּוח על כמה תופעות גופניות ונפשיות הנובעות מהשימוש. מבחינה נפשית, שימוש בקנביס עלול לגרום לרבים מהמשתמשים בו חרדות, דיכאון, פגיעה בחשיבה ובתנועה, ופסיכוזה מושרית (מחשבות-שווא, מחשבות גדלוּת, פרנויה, מחשבות משיחיות והזיות). לשימוש קבוע בצמח עלולות להיות תופעות-לוואי רציניות, כגון פגיעה בזיכרון, בריכוז וביכולת לעבד מידע מורכב. יש חשש לפגיעה קוגניטיבית בלתי-הפיכה אצל מעשנים כבדים.

הטיפול

שימוש במריחואנה הינו אחד הגורמים העיקריים לאשפוז בני-נוער במוסדות גמילה.
אסטרטגיות הטיפול מוגבלות על-פי-רוב להתערבות פסיכו-חברתית.
קיימות חמש זרועות טיפול יעילות:

1.         העצמת הֲנִיעה

2.         טיפול קוגניטיבי-התנהגותי

3.         העשרת הידע המשפחתי וטיפול בהתערבות

4.         גישה של חיזוק קהילתי

5.         טיפול משפחתי רב-ממדי

חמש השיטות נמצאו בעלות השפעה דומה. העצמת הֲנִיעה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וחיזוק קהילתי הם הטיפולים המשתלמים ביותר מבחינה כלכלית. ניהול מצבים, הכולל תגמול בעבור התנזרות ממריחואנה, הינו דגם שהוכח כיעיל בקרב אוכלוסיית בני-הנוער. טיפול רב-מערכתי ורב-גישתי מוגבר, המשלב את הפרט, המשפחה והקהילה, הוכח כיעיל בקרב עבריינים צעירים עם הפרעת שימוש בחומרים, כמו-גם שימוש ותלות במריחואנה.

על-אף העובדה שמתבגרים המשתמשים במריחואנה מציגים תסמינים של תלות וקושי להיגמל יותר מאוכלוסיית המבוגרים, הגורמים לשימוש הממושך ולהישנות אינם מובנים עדיין דיים, וייתכן שהם שונים מהגורמים הפועלים באוכלוסייה המבוגרת. בהתחשב בעובדה שיעילותן של ההתערבויות הטיפוליות הקיימות מוגבלת, חשוב לחקור את הגורמים הפוגעים באפקטיביות של הטיפולים הקיימים ולפתח טיפולים יעילים יותר.

התמכרות לסמי הזיה (Hallucinogens)

תרכובות של סמי הזיה נמצאות במינים של צמחים ופטריות, ושימשו במשך מאות שנים במהלך טקסים דתיים. כמעט כל סמי ההזיה מכילים חנקן, ומסוּוגים כתרכובות אורגניות חנקניות (alkaloids). לרבים מסמי ההזיה יש מבנה המזכיר את המבנה של המוליכים העצביים הנוירוטרנסמיטורים הטבעיים (כגון סרוטונין). כיום לא ברור עדיין כיצד פועלים סמי ההזיה פועלים, אך על-פי מחקרים ניתן להסיק כי חומרים אלו הם מתערבים, לפחות באופן חלקי לפחות, בפעילותם של המוליכים העצבייםהנוירוטרנסמיטורים.

אותם מאפיינים של סמי ההזיה אשר הובילואו לשימוש בהם בטקסים דתיים, הובילואו גם לעלייה בשימוש לרעה בהם. בניגוד למרבית לרוב הסמים, השפעות סמי ההזיה הם בעלי מתאפיינים בשונוּת גבוהה מבחינת השפעתם – ובלתי הם אינם מהימניםה, וגורמים לתופעות שונות אצל באנשים שונים או בזמנים שונים. שינויים אלהו מיוחסים בעיקר להבדלים בכמויות ובהרכבי התרכובת הפעילה, בפרט בסמי ההזיה המופקים מצמחים ומפטריות. בגלל טבעם הבלתי-צפוי, השימוש בסמי הזיה הינו מסוכן במיוחד.

כל הסמים אשר שנדון בהם בפרק זה גורמים להזיות, שהן עיוות מובהק של תפיסת המציאות. תחת השפעתם של סמי ההזיות, אנשים חשים תחושות, רואים צורות, ושומעים קולות ומרגישים תחושות הנחווים כאמיתיים, אףך שהם אינם כאלה. חלק מסמי ההזיות מייצרים גם תנודות מצב-רוח מהירות. LSD, פיוטה (Peyote) ו-psilocybin משבשים את האינטראקציה פעילות-הגומלין בין תאי העצב והנוירוטרנסמיטר והמוליך העצבי סרוטונין. מערכת הסרוטונין מעורבת בשליטה על בהתנהגות, בתפיסה ובוויסות מערכות, כמו מערכת ובכלל זה במצבי-הרוח, הברעב, טמפרטורת בחום הגוף, בהתנהגות המינית, בשליטה בשרירים ובתפיסה החושית. PCP, לעומת זאת, משפיע על קולטני גלוטמטאט במוח, אשר מעורבים חשיבותם היא בתפיסת הכאב, בתגובות כלפי הסביבה, בלמידה ובזיכרון.

התמכרות לקוקאין ולקראק-קוקאין

קוקאין (המכונה גם "קוק" ו"קריסטל") הינו סם ממריץ עוצמתי המזוקק מהעלים של צמח ה"קוקה", אשר גדל ונפוץ באמריקה הדרומית. ניתן למצוא קוקאין באחת משתי צורות עיקריות: בצורת אבקה, המתמוססת בקלות במים; או בצורה מומסת, שהיא תרכובת אשר לא נוטרלה על-ידי חומצה. הסם יוצר תחושה של התרוממות הרוח (אופוריה), והשפעתו הפסיכולוגית על המשתמשים בו אינטנסיבית ביותר, אך קצרת-זמן באופן יחסי (בדרך-כלל פחות משעה). לאחר שהתחושה האופורית פגה יש כמיהה למנת סם נוספת, עקב ירידה משמעותית במצב-הרוח. קיים דחף לחזור אל "התחושה הטובה", אשר הופך את המשתמש לצרכן. נוסף על כך, הפחד מהדיכאון שעלול להופיע לאחר האופוריה גורם לרצון לחזור על השימוש בסם, וכך נוצר "מעגל הסם" או "מעגל ההתמכרות".

התמכרות לקוקאין הינה הפרעה נוראית הנושאת בחובה סיכונים רפואיים ופסיכו-חברתיים. קוקאין מפעיל את מרכזי העונג במוח, והללו שולטים במחשבות, בהתנהגות ובסדר העדיפויות, ומייצרים כפייה להשתמש בסם בלוויית חיזוק מענג. שימוש חוזר ונשנה משבש את ויסות מרכזי העונג, וסולל את הדרך להתמכרות בצורה של התאוות ופעילות נהנתנית לקויה. אופוריה והתאוות מניעים את מעגל ההתמכרות באמצעות חיזוקים חיוביים ושליליים, בהתאמה, וזהו המוקד לטיפולים התרופתיים. קוקאין עשוי לשבש גם את ויסות תאי העצב בקליפה הקדמית (הקורטקס הפּרֵה-פרונטלי), שהוא האזור המשפיע על ההֲנִיעה לצרוך קוקאין. שיבוש בוויסות הקליפה הקדמית תורם להעדר שליטה ולהכחשה.

קוקאין יוצר עונג אשר חורג מגבולות החוויה האנושית הרגילה ונצרב בזיכרון. אין לזלזל בפיתוי הטמון באופוריית הקוקאין. חיות-מעבדה אשר ניתנת להן גישה בלתי-מוגבלת לקוקאין צורכות את החומר עד למותן. קוקאין יוצר עונג חטוף ומערך של תגובות ממריצות, הכוללות, בין היתר, עוררות מינית. תוך דקות ספורות העונג מפנה את מקומו להתאוות חזקה, הגורמת לזלילה אופיינית. ככל שההתמכרות לקוקאין מתפתחת, אנשים נעשים מוכנים יותר ויותר לסכן את הגרעין המשפחתי ואת עבודתם, ולהסתכן במעצר, בבעיות רפואיות ואף במוות.

טיפול

הטיפול במכורים לקוקאין הינו עסק המגלגל מיליוני דולרים, וקיימות תוכניות טיפול זמינות בכל רחבי אמריקה הצפונית. מדובר הבטיפול מורכב, והמערב שינוי המודעות כמו-גם שינוי של גורמים פסיכולוגיים, חברתיים, משפחתיים וסביבתיים.

מלבד הטיפולים התרופתיים, קיימים סוגים שונים של טיפול התנהגותי משמשים לטיפול בהתמכרות לקוקאין, והמערבים הן טיפול באשפוז והן טיפול בחולי חוץ. לעיתים קרובות, טיפול התנהגותי הוא הטיפול היחידי הזמין לטיפול בהתמכרות זו. יחד עם זאת, שילוב בין של טיפול תרופתי עם לטיפול התנהגותי יניב את התוצאות הטובות ביותר.

סוג אחד של טיפול התנהגותי אשר הוכח כיעיל כולל שיקום תעסוקתי, ייעוץ תעסוקתי, ניהול מצבים וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. קהילות טיפוליות, או תוכניות דיור המיועדות לשהייה של בין 6 ל-12 שישה עד שנים-עשר חודשים, מהוות אפשרות נוספת לטיפול בהתמכרות לקוקאין. הקהילות הטיפוליות מתמקדות בגיוס מחדש של האדם אל החברה ובשילובו בשיקום במעגל התעסוקה

קראק-קוקאין הוא קוקאין הידרו-כלוריד. השם "קראק" ניתן לסם על-שום קול ההתבקעות שהוא משמיע כאשר הוא מחומם או מעושן. קראק-קוקאין נפוץ ברחבי ארצות-הברית בשנות השמונים, אך השימוש בו פחת בשנות התשעים, בעיקר הודות למערכי פרסום נגד סמים ולהגברת הפיקוח. לצערנו, בעשור האחרון שוב חלה עלייה בשימוש בקראק-קוקאין. הסם נעשה שוב זמין, והגידול בשימוש מהיר ביותר. מאז ומתמיד שויך השימוש בקראק לעוני ולפשע, בניגוד לקוקאין, הנחשב סם של מעמד-הביניים בארצות-הברית ומקושר לעושר ולזוהר. כמו-כן, העונשים הקבועים בחוק על החזקה של קראק או שימוש בו חמורים בהרבה מאלה הניתנים בגין החזקה של אבקת הקוקאין. אף-על-פי-כן רבים בוחרים להשתמש בקראק, בעיקר בערים הפנימיות בארצות-הברית. המשתמשים הם בעיקר בני-נוער מקופחים חברתית משכבות העוני. הנוחוּת בשימוש בקראק, הקלוּת שבהסתרתו, זמינותו ומחירו הנמוך הובילו לעלייה חדה בשימוש בו לעומת אבקת הקוקאין. בהסתמך על נתונים סטטיסטיים של משרד המשפטים בארצות-הברית, מיליון עד שני מיליון אנשים משתמשים בקראק על בסיס קבוע. רוב הקוקאין מוברח אל תוך ארצות-הברית ממקסיקו ומאמריקה הדרומית. היצואנית הגדולה ביותר של קראק-קוקאין היא קולומביה, המגלגלת מיליארדי דולרים בשנה. בדרך-כלל הקראק זמין בצלוחיות או בבקבוקונים קטנים, בכמויות של 300–500 מ"ג, המאפשרות שתיים עד ארבע שאיפות.

קראק נוצר על-ידי ערבוב של אבקת הקוקאין עם אמוניה או סודיום ביקרבונט, ובדרך-כלל מעושן במקטרת. למעשה, מדובר בתרכובת מעבדתית, מלאכותית. עישון הקראק גורם גם הוא ל-"high", אך בניגוד ל-"high" הנגרם מקוקאין, "high" זה הינו קצר-מועד. תחושת ה-"high" מתחילה שניות אחדות לאחר תחילת העישון ונמשכת בין עשר לעשרים דקות. השפעותיו המיידיות של הקראק כוללות תחושת עונג מוגברת, אופוריה, תחושת גדלוּת, הסרת עכבות חברתיות ואנרגייה. קראק עשוי להשפיע על מערכות איברים שונות, ותופעות-הלוואי הן רבות:

  • לחץ דם ודופק גבוהים
  • נשימה מהירה
  • בחילה והקאות
  • חרדה והיפראקטיביות
  • עוויתות ופרכוסים
  • תיאבון מופחת
  • הפחתת הצורך בשינה
  • נזק בריאותי בכלל ובמחיצת האף בפרט
  • התקפי לב ושבץ

 


 

» קרא עוד על: גמילה מסמים

סגירת תפריט
03-6994244