הפרעת אימה (PANIC) ואגורפוביה

תארו לעצמכם אשה, אשר בפיזור דעת יורדת מן המדרכה כדי לחצות את הכביש, כאשר חריקת בלמים מפנה את תשומת ליבה למכונית המתקדמת לעברה במהירות. ליבה פועם בחוזקה. היא מתחילה להזיע, היא פוחדת שחייה הגיעו לקיצם. המכונית עוצרת כפסע ממנה. האישה, רועדת כולה, מודה לנהג, נשבעת להיות זהירה יותר, והולכת לדרכה. אישה זו הגיבה באופן נורמלי לאירוע מסכן חיים.

אדם אחר, יושב רגוע על שפת ברכת השחייה, ולפתע חש בגופו באותן אותו מוקה כמו האישה שחצתה את הכביש. ללא סיבה נראית לעין הוא חש עילפון, כאב בחזה, רגליו רועדות והוא בטוח שהוא הולך למות. אולי יש לו התקף לב… או שהוא אחד ממיליוני האנשים בעולם הסובלים מהפרעת אימה.

יש אנשים, שמערכת העצבים שלהם מהבהבת אותו סכנה בזמנים לא נאותים. ללא כל גירוי חיצוני, הם מרגישים אותן תחושות גופניות ורגשיות שהיו חשים אילו חייהם היו בסכנה. נראה שההתקפים באים ממקור לא ברור, כאשר ברור למעשה שאין ממה לפחד כלל.

למרות שהתקפי האימה נמשכים בדרך כלל רק דקות אחדות, הם גורמים לאדם לחוש כאילו הוא חווה התקף לב, הוא הולך למות, משתגע. בדרך כלל האדם מתאר זאת כ"חוויה הכי מפחידה שהייתה לו בחיים".

מחלות וחומרים מסוימים, כולל קפאין וסמים, עלולים לגרום להתקפי אימה. גם הפחד מחפץ ספציפי או ממצב חברתי יכולים לגרום להתקף. עם זאת, הפרעת אימה ואגורפוביה הן מחלות רציניות, אך ניתנות לטיפול, הנגרמות על ידי שילוב של גורמים ביולוגיים וסביבתיים. הפרעות אלה אינן חולשה אישית או תירוצים.

 תסמינים

קיימות עשרות תחושות גופניות או רגשיות שעלולות להופיע במהלך התקף אימה. רב האנשים לא חווים את כל התחושות, ושני אנשים הסובלים מהפרעת אימה יכולים לדווח על תחושות שונות בהחלט.

התסמינים השכיחים ביותר של התקפת אימה (לא כולם חייבים להופיע בהתקף) הם דפיקות לב, הזעה, פחד שהאדם הולך למות, לאבד שליטה או להשתגע, כאבים בחזה, תחושת עילפון, סחרחורות, רעד, גלי חום וקור, קוצר נשימה, מחנק, בחילות, עקצוץ, חולשה, תחושה של אי מציאות, שלשולים ובלבול.

המתעתע הגדול

אחת הבעיות הקשות ביותר של אנשים הסובלים מהפרעות אימה היא אבחון מדויק. הפרע אימה נחשבת לאחד המתעתעים הגדולים של הרפואה, משום שתסמינים דומים מופיעים במספר מחלות אחרות.

האינסטינקט הראשון של אנשים רבים לאחר שחוו התקף אימה הוא לרוץ לחדר מיון. לרוע המזל, הפרעת האימה אינה מוכרת מספיק בחדרי המיון. במקרים רבים החולים נשלחים הביתה עם ההבטחה ש"הכל בסדר", או "זה סתם עצבים", לאחר שהבדיקות הגופניות לא הצליחו לספק הסבר רפואי לתחושות המתלונן. אנשים הסובלים מהפרעות אימה מבלים לעתים שנים רבות במעבר מרופא אחד למשנהו עד שהם מגיעים לרופא שמכיר בכך "שמדובר בבעיה אמתית שניתנת לטיפול".

אגורפוביה

לעתים קרובות הפרעת האימה מופיעה בשילוב עם אגורפוביה. האגורפוביה הנה פחד משהייה במקומות ציבוריים, מהם לדעתם, יהיה להם קשה להימלט בעת הצורך. חלק ניכר מהם פוחדים להישאר לבד.

אנשים הסובלים מאגורפוביה מפסיקים להשתמש בתחבורה ציבורית או לבקר במרכזי קניות שונים. אחרים מסרבים לצאת מהבית, לעתים במשך מספר שנים רצופות. אחדים יצאו מן הבית רק בליווי אדם שהם בוטחים בו.

הפחד מן הפחד

ישנם אנשים הסובלים מאגורפוביה שאינם סובלים לעולם מהתקפי אימה וישנם אנשים שסובלים מהפרעת אימה אך אינם מפתחים אגורפוביה.

הדאגה מפני התקפי אימה עתידיים הופכת לעיסוק קבוע לאנשים הסובלים מבעיה זו, וכל התקף נוסף רק מחזק את הפחד שלהם. ברב המקרים, הפחד מהתקף נוסף גורם לחרדה כמו ההתקף עצמו. עלול להיווצר מצב בו החיים נשלטים על ידי המאמצים להימנע ממצבים, אשר לדעת הסובל, עלולים לעורר התקף אימה. פירושו של דבר, שאנשים אלה יתרחקו ממקומות או נסיבות בהם ארעו אפיזודות קודמות של התקף אימה.

התנהגות כזו נוטה להפוך חיים נורמליים לבלתי אפשריים.

מי לוקה בהפרעות אימה או באגורפוביה ומדוע?

לא ניתן להגיד קורבן אופייני של הפרעות אימה או אגורפוביה. ההפרעה חוצה קווים חברתיים, אתניים וכלכליים. עם זאת, מחקרים רבים מצביעים על כך ש-3 עד 5 מתוך כל 100 אנשים יסבלו מהפרעת אימה בלשב כלשהו בחייהם, וכי מספר דומה יסבלו מאגורפוביה.

בעבר האמינו החוקרים כי הפרעת האימה נובעת מבעיות פסיכולוגיות. אך כיום סבורים המומחים שלגורמים תורשתיים, לשינויים בכימיה של המוח, בשילוב עם נסיבות או אירועים הגורמים למצבי לחץ, יש תפקיד מרכזי.

הפרעת אימה מתחילה בדרך כלל בשנות העשרה המאוחרות, אך כיום ידוע שהיא קיימת גם בקרב ילדים. ההתקף הראשון מופיע לעתים קרובות לאחר אירוע מלחיץ, כגון מות הורה, בעיה כלכלית, מעבר למקום מגורים חדש או פירוק המסגרת המשפחתית.

בעיות אחרות

הפרעת אימה מתלווה לעתים קרובות לדיכאון ו/או בעיות נפשיות אחרות. מחקרים אחדים מראים כי יותר מ-30% מהאנשים שסובלים מהפרעת אימה סובלים גם מדיכאון בדרגה המצריכה התערבות טיפולית.

אפשר להשיג עזרה

למזלנו, ניתן בהחלט לטפל בהפרעת אימה ובאגורפוביה לאחר שאובחנו כהלכה. כ – 90% מאלה המעוניינים בטיפול יחזרו לפעילות תקינה. ההחלמה יכולה להתרחש תוך חודשים, אך יכולה לקחת יותר, תלוי בנסיבות האישיות.

שיטות הטיפול המוצלחות ביותר כוללות שילוב של טיפול התנהגותי קוגניטיבי וטיפול תרופתי. קבוצות תמיכה יכולות להיות יעילות ביותר כיוון שאנשים רבים זקוקים לחיזוק בידיעה שהם אינם לבד. תכנית טיפול מוצלחת חייבת להתייחס אל מכלול הבעיות של האדם.

טיפול

קיימות מספר תרופות נוגדות חרדה ונוגדות דיכאון, המטפלות ביעילות באנשים רבים הסובלים מהפרעת אימה. הטיפול התרופתי יכול להימשך שבועות אחדים, אך במקרים רבים דרוש טיפול של שנה או יותר. עם זאת, התוצאות הטובות ביותר מתקבלות בטיפול משולב תרופתי ופסיכולוגי יחד.

בטיפול התנהגותי המטפל משתדל לפתח את המיומנויות להפחתת החרדה הקיימות אצל הפציינט וללמדו דרכים חדשות להבעת רגשות. שיטות הרפיה ותרגילי נשימה אופייניים לטיפול התנהגותי. שיטה אחרת שנקראת טיפול בחשיפה, היא הטיפול הנפוץ ביותר לאנשים שחייהם נשלטים על ידי תמרוני הימנעות ממצבים מעורר פחד. החולים נחשפים באופן הדרגתי למצבים מפחידים ולומדים כיצד להתמודד איתם.

שיטות התנהגותיות משולבות לעתים קרובות עם טיפול קוגניטיבי שמטרתו לשנות את הדרך בה אנשים רואים את עצמם ואת פחדיהם. במקום לחשוב "אני מפוחד ואני עלול להיכנס להתקף אימה", מעודדים את האדם להעריך את הסיטואציה בצורה חיובית יותר, ואולי לחשוב "אני מפוחד, אך איני נמצא בסכנה". המטופל לומד לנתח את תחושותיו ולהפריד בין מציאות לדמיון.


 

» קרא עוד על: הפרעת חרדה כללית  הפרעת חרדה חברתית

סגירת תפריט
03-6994244