גמילה מהימורים

עקרונות הטיפול והגמילה מהימורים

הימוריםהימור הינה תופעה ידועה משחר האנושות. בעיית הימורים והתמכרות להימורים קיימות מימי קדם. עד לאחרונה התייחסו לכל המהמרים כמקשה אחת, כלומר. לכן, ניסיונות של גמילה מהימורים בוצעו בגישה טיפולית זהה לכולם, וללא קשר או התייחסות לסוג, טיב או עוצמת ההימורים.

בעשור האחרון נמצא במחקרים רבים כי ההימור הפתולוגי אינו הפרעה אחידה. ( פרופ' דנון נמנה על רשימת החוקרים הבין לאומית שמחקריהם גרמו לשינוי בהגדרות המקצועיות בעולם). חוקרים אחדים הציעו חלוקת ההפרעה לתתי סוגים ביניהם: תת-תרבותי, נוירוטי, אימפולסיבי, פסיכופתי או סימפטומטי. חוקרים אחרים הציעו מאפיינים הקשורים לתתי הסוגים של ההימור הפתולוגי ביניהם: מצוקה פסיכולוגית, חיפוש אחר תחושה והתנהגות אימפולסיבית ואנטיסוציאלית.

ניסיונו רב השנים של פרופ' דנון בטיפול במהמרים תורם רבות להצלחת גמילה מהימורים – דנון הוא מומחה בזיהוי איזה סוג מהמר לפניו, ובהתאם מתאים את הטיפול בצורה המיטבית.

גמילה מהימורים חייבת להתבסס על בניית טיפול משולב וממוקד אדם, כלומר יש ל"תפור" אותה באופן אישי לכל מטופל ובהתאם למאפייני ההתמכרות שלו (TAYLOR MADE).

הניסיונות של גמילה מהימורים באמצעות טיפול אחיד  / "אותו טיפול" לכל המכורים כשלו ואף הזיקו לסיכויי הגמילה מהימורים.

מחקרם החשוב של פרופ' דנון ויאנקו משנת 2008 שפורסם בספרות מקצועית עולמית, סיווג לראשונה את הסובלים מהימור פתולוגי לשלוש תתי קבוצות:

  1. אימפולסיבי
  2. טורדני – כפייתי
  3. התמכרותי

חלוקה זאת משרתת את המטפלים והמטופלים כאחד, לשם השגת גמילה באחוזי הצלחה באחוזי הצלחה יותר גבוהים. המכורים להימורים נחלקים לשלוש קבוצות מרכזיות ע"פ סיווגם של הפרופסורים דנון ויאנקו והן:

הקבוצה האימפולסיבית

מאופיינת בבחורים צעירים הנוטים לקחת סיכונים וקשה להם לתכנן קדימה. רבים מהשייכים לקבוצה זו סובלים מהפרעת קשב, שימוש בחומרים ממכרים והפרעות שליטה בדחפים. ככל הנראה קיימת אצלם פגיעה מסוימת במערכת התגמול המוחית ופגיעה בתפקודים הניהוליים באונות הקדמיות. לרבים מהם קרוב משפחה מדרגה ראשונה הסובל מתמכרות התנהגותית או התמכרות לחומרים.

קבוצת הטורדנים-כפייתיים

מתאפיינת בהעדפת מכונות הימורים, לוטו או כרטיסי גירוד. בד"כ מדובר בנשים בגיל העמידה (לאחר טראומה או קונפליקט נפשי) בעלות מנגנוני התמודדות פגועים ונטייה לדיכאון. קבוצה זו מתאפיינת בהימורים בסכומים קטנים באופן חוזר.

הקבוצה ההתמכרותית

מרבית השייכים לקבוצה זו הינם גברים עם שכיחות גבוהה של תלות והתמכרות לאלכוהול ויש להם פגיעה בתפקודים הניהוליים, כלומר פגיעה ביכולתם להתנהל "נכון"  בחיי היום יום. מהמרים פתולוגיים מאופיינים גם בחשיבה מעוותת. מחקרים הדגימו כי עד 70% מהמחשבות המלוות את ההימור – הינן מחשבות לא הגיוניות. הטעויות הנפוצות בחשיבה כללו האנשה של מכונת ההימורים, "סגירת עסקאות" ו"עריכת הסכמים" עם המכונה, העלבה של המכונה ועוד.

דוגמאות נוספות:

שליטה במכונה – מהמר פתולוגי יהמר יותר ויותר בסכומי כסף גבוהים יותר במכונה בה הוא "מעורב" (חושב שהוא מעורב) בהפעלתה, כי יניח שכך סיכויי הזכייה שלו עולים (זריקת קוביות, זריקת הכדור או סיבוב הרולטה), אפקט "כמעט והחטיא" (The near-miss effect) – כאשר במכונת הימורים יש רצף הקרוב לזכייה אך ללא כל רווח, המהמר יפרש זאת כאילו הוא מצליח במכונה זו "ולא מפסיד כל הזמן".

אשליית השליטה – בה מהמר ספורט יחשוב שאם ידע מהם הרכבי הקבוצות, מי השופט ומה מזג האוויר – סיכויי זכייה שלו יעלו באופן משמעותי.

פרופ' פנחס דנון והוברפלד הוכיחו במחקרם מ-2012 כי למהמרי ספורט פתולוגיים, אין כל יתרון בניחוש תוצאות משחקי כדורגל יחסית לאנשים שאינם מבינים דבר בכדורגל. הסיכוי לזכייה גם של מי שטען שהוא מבין בכדורגל (גם אם לא מהמר, ובודאי במהמרים) אינו יותר גדול משל אנשים שאינם מבינים דבר וטוענים כך.

גמילה מהימורים וטיפול בבעיית הימורים

אנשים הסובלים מהימורים פתולוגיים, לרוב לא פונים לטיפול בשלבים ההתחלתיים של ההפרעה, אלא רק אחרי שמפסידים סכומים גדולים. לכן הגמילה מהימורים הופכת להיות מורכבת וקשה יותר.

בשלבים מתקדמים של התמכרות להימורים לרוב, הפנייה נעשית סביב נושאים שלא קשורים לבעיית ההימורים עצמה כמו: דיכאון וחרדה. אם המטופל אינו מגיע עם קרוב משפחה או חבר קרוב לפגישה הטיפולית, הרי שלרוב המטופל יתלונן על החרדה והדיכאון ולכלל לא יזכיר את נושא בעיית ההתמכרות.

רק כאשר המטופל מעלה את בעיית ההימורים ומתמקד בה כ"בעיה", הרי שניתן להתחיל תהליך טיפולי בבעיה, להפסיק להמר ולהמשיך להיות "נקי מהימורים". הטיפול יכול לכלול התערבות מוטיבציונית קצרה והתערבות קוגנטיבית התנהגותית ברמה אישית.

ברמה קבוצתית – קבוצת מהמרים אנונימיים, קבוצות שניים עשר צעדים וקבוצות ממוקדות לבעיית הימורים יכולות להוסיף לאדם שזקוק לעזרה בתהליך גמילה.

קיימים גם טיפולים תרופתיים של גמילה מהימורים המתבססים על נוגדי דיכאון וחרדה.

מטרת הטיפול להוציא את המהמר מתוך ה"תת חברה" שיצר לעצמו, ולהחזירו למוטב בעזרת הדרכה, עידוד ליצירת מערכות תמיכה אחרות וחיזוק הקשרים עם בני משפחה וחברים. עם זאת, הסיכויים להצלחה בטיפול אינם גדולים. גם כשיש ירידה בדחף והקלה בסימפטומים, הדחף להימור עלול להופיע ולהתגבר שוב בזמן משבר. יתרה מכך, במקרים קשים עם התדרדרות קשה, דיכאון וסכנת אובדנות, לכן יש לאשפז את החולה.

הטיפול בנפגעי הימורים הוא פסיכולוגי והתנהגותי, וכדי להצליח הוא חייב לכלול את המשפחה של המטופל כדי שזו תתמוך במהלכים השונים, לרבות בתוכנית הפיננסית שנבנית בעבור המטופל. מדובר במניעת גישתו של המטופל למקורות מימון – כמו חשבונות בנק או קרובי משפחה, ולכן חשוב שהמשפחה תדע על הטיפול, כדי שלא תתפתה להלוות למטופל כסף.

טיפול תרופתי לגמילה מהימורים

יש טיפול תרופתי יעיל המשפר ומוריד את הדחף ותדירות ההימורים (מסוג אנטגוניסטים אופיואידיים, כמו כן יש ירידה במחשבות על ההימור.

לסיכום

 גמילה מהימורים הינה שלב ראשון בהפסקת הימורים. בשלב הגמילה יש תופעות נפשיות כגון דיכאון, חרדה, או תופעות גופניות כמו: אי שקט, חוסר שינה, התנהגות אגרסיבית ועד.

לכן חשוב ביותר להתאים את הכלים הטיפולים, ולספק טיפול תומך להקלת הסבל בשלב זה. ברוב המקרים גמילה מהימורים דורשת טיפול תרופתי, המותאם לצרכיו הייחודיים של המטופל, לביטוים הקליניים של מחלתו ולשלב בו הוא נמצא בזמן הנתון.

ולבסוף, הטיפול בבעיית ההימורים חייב להיות משולב ב-3 המרכיבים:

  1. טיפול אישי-פסיכוסוציאלי
  2. טיפול לסביבה ולמשפחה (הדרכה, זוגי, משפחתי)
  3. טיפול תרופתי לשלבי גמילה ולאחר מכן טיפול תרופתי ממוקד בהתאם לביטוי המצוקה של המטופל, בשלבים השונים בתהליך הגמילה, החלמה והחזרה לשגרת חיים.

» קרא עוד על: התמכרות להימורים

סגירת תפריט
03-6994244